?

Log in

No account? Create an account
״פעם בארץ רחוקה.״ סיפורים של אמיל - Bioaccessory [entries|archive|friends|userinfo]
Helen Mountaniol

[ website | My Website ]
[ userinfo | livejournal userinfo ]
[ archive | journal archive ]

״פעם בארץ רחוקה.״ סיפורים של אמיל [Dec. 20th, 2011|03:00 am]
Helen Mountaniol
[Tags|]
[Current Location |Australia, South Australia,Burnside, Beaumont]

מרוב שיעמום בנסיעות ארוכות אמיל התחיל לכתוב סיפורים הזוים. הנה כמה מהם. תהנו!


זמן הקוסמים.

פעם בארץ רחוקה בחג פורים ילד אחד התחפש כמו מבוגר והלך לקרקס . הוא היה עם מחנסיים שחורים וחולצה אדומה עם פסים כטומים. בקרקס הוא ראה איש לבוש כמו קוסם. החולצה של האיש הייתה נוצצת והמחנסיים היו נוצצים כמו גביעה. אבל אף אחד לא ידע שהוא קוסם אמיתי. הילד התיישב בכסא שלו כדי לראות הצגה. פתאום הקוסם הרים אתידיים והקפיא את הזמן. באותו רגע מין האוויר הופיעו עשרים קוסמים שקישטו את כל הקירקס. כשהקרח נמס אנשים שהיו קפואיים בו ראו איזה קרקס יפה היום.

עננים צבעוניים.

פעם בארץ רחוקה, כשהייתי בן תשע וחצי תמיד רציתי לשחק אם ילדה בשם נטע, אבל לא היה לי אומץ לומר לה. גם נטע רצתה לשחק איתי אבל גם לה לא היה אומץ להזמין אותי. אבל יום אחד אמרתי לעצמי: ״אני לא יכול רק לשבת בבית, אני צריך להזמין את נטע לשחק איתי.״ צברתי אומץ והלכתי לנטע הביתה ונטע באותו זמן הלכה לבית שלי. עברנו אחד ליד השני ולא ראינו אחד את השני. כשהגעתי לבית של נטע שאלתי את אימה: ״איפו נטע?״ אמא דאגה שנטע נאבדה ושאלה אותי האם פגשתי את נטע. אמרתי: ״לא, לא פגשתי אותה.״ אמרתי לה כשהיא תיראה את נטע שתומר לה שדניאל רוצה להזמין אותה לשחק. ובאותו הזמן נטע שאלה את אמא שלי: ״איפה דניאל?״ ואמא ענתה ״הוא הלך לבית של נטע.״ בדרך חזרה ראיתי שמשהי הולכת אבל לא הייתי בטוח מי זאת. עשיתי סיבוב והלכתי אחרי הילדה ובסוף הבנתי שזאת נטע הולכת. כשחזרתי הביתה אמא שלי אמרה לי: ״נטע הייתה כאן. היא רוצה לשחק איתך.״ חשבתי לעצמי שזה לא יכול להיות. עבר יום וראינו אחד את השני בגינה. התחלונו לשחק. בהתחלה שיחקו במחבואים ואחר כך שיחקנו בתופשת בהרים. נפלתי ומשכתי בחולצה של נטע וגם נטה נפלה. היתחלנו להיסתכל למעלה וראינו עננים יפים בצבעים מוזרים. ראינו ענן בצבע כתום וראינו אחד בצבע ורוד וראינו ענן שצורתו היתה חתול בצבע זהב. למחרת לא הלחנו לשחק בגינה. הלכתי לבית של נטע וקפצנו בטרמפולינה.

הילדות שאוהבות לילמוד.

פעם בארץ רחוקה היו שתי ילדות שאהבו לילמוד. הן אף פעם לא רצו לשחק, הן רצו רק לילמוד. אם אתה תיתן להן גלידה הן לא ירצו, הן ימשיחו לילמוד. כשיש בבית ספר הפסקה הילדות לא הולכות לשחק, הן לומדות. יום אחד אחת הילדות אמרה: ״די לילמוד. אני רוצה לאכול שניצל.״ הילדה השניה אמרה: ״אני רוצה לישון.״ הילדה שרצתה לאכול שניצל קיבלה שניצל. הילדה שרצתה לישון הלכה לשירותים ואחרי זה הלכה לישון. הילדה שאכלה שניצל סיימה אותו, הלכה לשירותים וגם לישון. כשהן התועררו הן לא יכלו להבין איפה הן. אז הן הבינו שהן במקום ראישון בתחרות הלימודים. אבא ואמא של שתי הילדות היו במקום שני והאח של שתי הילדות היה במקום שלישי. הם קיבלו הרבה כסף וגביעים ומדליות. בסוף הם קנו בית חדש שהכול חדש שם. ליד הבית בריכה חדשה ומים נקיים וכוסות מבריקות וצלחות חדשות. ולילדות קיבלו ספרים חדשים ואיפרונות חדשים, ולא מעץ אלא מברזל. והאח של שתי הילדות קיבל סקיט-בורד הכי טוב בעולם, עם גלגלים ממש טובים שאף פעם לא ישברו. וכל המשפחה חיה באושר וכיף.

מלך האופניים.

פעם בארץ רחוקה היה ילד שתמיד רצה אופניים בצבע כחול. אבל לא היה לו כסף כי אמא ואבא לא רצו לתת לו כי הם היו קמצנים. הוא אמר: ״טוב, אני מוכן לעבוד שנה כדי לקנות אופניים.״ אבא ואמא הסכימו. עברה שנה. הילד שכל השנה עבד רצה לקנות אופניים. אבל האופניים בינתיים עלו במכיר כפול אז הוא היה צריך לעבוד אוד שנה. שעברה שנה הוא קנה את האופניים. כשהילד גדל הוא הגיע לממלכת האופניים ושם הוא זכה בתחרות האופניים מקום רישון ונהיה מלך האופניים. הוא קיבל את אופניי הממלכה הטובים בעולם. הם היו שלו. עבר חודש ומלך האופניים הראה את האופניים הטובים באולם לאמא ואבא. אמא ואבא אמרו לו ״וואו״ ושאלו: ״מאיפה האופניים האלה?״ מלך האופניים אמר: ״זכיתי בהם בממלכת אופניים.״ אמא ואבא אמרו: ״זאת אומרת שאתה מלך.״ מלך האופניים ענה: ״כן, אני מלך.״

Posted via LiveJournal app for iPhone.

LinkReply